ימי גיבוש
זה מכבר מכירים מנהלים בכירים בחשיבות הוצאת עובדי החברה שהם עומדים בראשה לימי כיף. הם יודעים – מי כמוהם יודעים – שימי כיף הם ימי גיבוש, כמעט בהגדרה. הגיבוש הוא הערך המוסף של ימי כיף ולא אחת הוא מתברר כערך יסודי, מכונן.
לא נדרשות מסקנותיהם של מחקרים השוואתיים למדידת תפוקות ואיכותית בין עובדים מרוצים, החשים מוערכים ומתוגמלים, ואשר המוטיבציה שלהם לתרום לחברה שבה הם מועסקים היא פועל יוצא של היחס הטוב כלפיהם, לבין עובדים שעושים מלאכתם כמי שכפאם שד, חרדים לביצועיהם וחשים וחושבים שאין בהם די, או שאינם ( הביצועים ומבצעיהם) טובים מספיק.
ימי גיבוש של צוותים שונים ואף של זוגות ומשפחות הם ימים שבהם הגיבוש אינו בהכרח המטרה המוצהרת, הרשמית, של היציאה אליהם. אי אפשר לכפות גיבוש ואי אפשר לחייב להתגבש. על פי רוב גיבוש מושג כפועל יוצא מאווירה טובה, משותפות במשימות, באמצעים להשגתן ובתחושת מ טרה משותפת. גיבוש הוא פועל יוצא של "כימיה" בין אנשים. גם יציאה המוגדרת כיציאה אל ימי כיף לא בהכרח תשיג את מטרתה בדיוק במכסת הזמן הקצובה לה אבל בהחלט סביר להניח, כי ימי גיבוש המתקיימים במתכונת ובאווירה של ימי כיף עשויים לקדם את הסיכוי להיווצרות גיבוש.
אין מתכונת קבועה לתוכן של ימי גיבוש ואף לא למסגרתם. ימי גיבוש ניתנים לשינוי מתמיד. אפשר לקבוע להם מסגרת כללית – מעין בסיס הניתן לשינויים, להוספה או לגריעה. ימי גיבוש הם ימים מלאי פעילות חווייתית, מעשירה, לאו דווקא מתוכננת ומובנית. כאשר עובדים יוצאים אל ימי גיבוש הם חשים, כמשוער, צורך באוויר, במרחב, בהורדת הלחץ. אווירה חופשית, שבה נעשות פעילויות שונות, לרבות סדנאות אשר לכידות האנשים וגיבושם היא בהחלט אחת ממטרותיהן, מאפשרים את הפקת המרב והמיטב מהיציאה המשותפת אל ימי גיבוש.
עד היום זכורים לי יומיים בלתי נשכחים במפעל שבו עבדתי לפנים. מעולם לא חשתי עצמי פועל ייצור מקצועי ומוערך במיוחד אבל ביומיים שבהם שהינו, כל עובדי המפעל, לרבות בכירי הנהלתו, בחיק הטבע במסגרת מה שתוכנן כיציאה אל ימי גיבוש היו יומיים שבהם חשתי כשווה בין שווים. לא נמדדתי לפי תפוקות וגם לא לפי איכויות. הייתי כמו כולם. ימי הגיבוש היו ימי כיף ועם הזמן הפכו לזיכרונות נעימים ומתוקים.